כידוע הליך פלילי ישנם שני צדדים להליך: מחד המדינה – המאשימה, ומאידך: הנאשם. נפגע העבירה אשר במרבית המקרים מביא לפתיחתו של ההליך הפלילי על-ידי הגשת תלונה משמש כעד מטעם התביעה. בשנת 2001 נחקק חוק נפגעי זכויות עבירה אשר שינה באופן משמעותי את מעמדו של נפגע העבירה מעד תביעה למעמד מהותי יותר. בית המשפט העליון בשבתו כבג”ץ קבע כי נפגע העבירה אומנם אינו צד להליך הפלילי אולם הוא בהחלט חלק אינטגרלי מההליך. יצוין כי נפגע העבירה זכאי לשכור את שירותיו של עורך דין אשר אומנם אינו מתערב בהליך הפלילי המתנהל בבית המשפט, אולם בהתאם לחוק הוא זכאי להיות מלווה בחקירת המשטרה, לקבל לידיו העתק של כתב האישום, להביע את דעתו לגבי בקשה לעיכוב הליכים, להביע את דעתו בנוגע להסדר טיעון אשר נכרת בין הצדדים, וכן להגיש הצהרת נפגע בשלב הטיעונים לעונש, להביע עמדה בפני ועדת השחרורים של האסיר, להביע עמדה לעניין מתן חנינה לאסיר ועוד. יצוין כי הרשות התובעת אינה כבולה לעמדתו של נפגע העבירה ואינה חייבת לקבלה, אולם מחובתה לשמוע את עמדתו ולשקול אותה.
מקרה שאירע באחד מהתיקים הרבים שנוהלו במשרד, בו יוצגה נפגעת עבירה בעבירות מין חמורות. במסגרת משא ומתן להסדר טיעון שנערך בין הנאשם לפרקליטות הובעה התנגדות מצידנו להשמטת אחד הסעיפים החמורים בכתב האישום והחלפתו בסעיף אישום מקל. בסופו של יום קיבלה הפרקליטות את עמדתו וקבעה כי הסעיף החמור ישונה לניסיון לביצוע אותה העבירה, נשוא האישום החמור, וזאת חלף השמטת הסעיף כולו והחלפתו בסעיף מקל מאוד.
ייצוג נפגעי עבירה הינו דבר חשוב מאוד גם בנושא של שמירה על פרטיותו של הנפגע. יוער כי לא אחת במסגרת תיקי עבירות מין מוגשות בקשות לקבלת חומר רפואי אודות נפגעת העבירה, בין היתר, חומר פסיכיאטרי ושלל חומרים רפואיים מגורמים שונים. כבר בשלב זה לנפגעת העבירה הזכות להביע את דעתה בטרם ימסור בית המשפט את החלטתו ויורה על הסרת החיסיון מהחומר הרפואי (בש”פ 8467/99).